מנכ"ל אחד ממלונות היוקרה בניו-יורק, נסע בפעם השניה בשנה, לסאול, דרום קוריאה.
כשהגיע למלון קיבלה אותו פקידת הקבלה בברכת "ברוך הבא אדוני, כמה טוב לראות אותך אצלנו שוב".
המנכ"ל התרשם עמוקות מנוסח קבלת הפנים, אך היה בספק אם אכן הזיכרון הטוב של הפקידה בקבלה הוא שהביא לכך.
כשחזר לניו-יורק העלה בפני הנהלת המלון את הצורך בפתוח מערכת שתאפשר להכניס למלון צורת קבלת פנים כזו. הצוות התייעץ עם מומחים שונים ולבסוף הציעו התקנת מצלמות עם יכולת לזיהוי פנים ומערכת אחסון נתונים כזו שתאפשר, בהרף עין של צילום כניסת אדם ללובי, לזהות אותו ולהציג בפני פקידת הקבלה את פרטי ביקוריו הקודמים במלון. עלות המערכת הוערכה ב 2.5 מיליון דולר. המנכ"ל דחה את ההצעה מפאת העלות הגבוהה.
בביקור הבא בסיאול, כמה חודשים לאחר מכן, לאחר ששוב קיבלה אותו פקידת הקבלה בנוסח דומה, בקש ממנה המנכ"ל שתואיל להסביר לו כיצד מערכת הזיהוי עובדת. ראה, אמרה הפקידה, יש לנו הסדר קבוע עם נהגי המוניות בשדה התעופה. בזמן הנסיעה הם משוחחים עם הנוסע ומבררים אם זה ביקורו הראשון במלון. ההסדר הוא שבמידה והנוסע כבר ביקר במלון בעבר, הנהג מניח את המזוודות בצד ימין של דלפק הקבלה ובמידה וזה ביקורו הראשון – בצד שמאל. הנהגים מקבלים תשר של דולר עבור כל אינפורמציה כזו.
כולנו מתמודדים עם בעיות, קשיים ואתגרים. לפעמים אנחנו נאלצים להתמודד עם אתגרים מורכבים ולא פשוטים בכלל. הרבה פעמים אנחנו חושבים שיש רק פתרון אחד שיהיה בד"כ מסובך ויקר ואם רגע נצא מהקופסא ונחשוב באופן יצירתי נגלה שיש דרך הרבה יותר זולה, קלה ופשוטה. ואפילו לרוב הפתרון לבעייה שלנו נמצא מתחת לאף ולא חשבנו עליו.
שבת שלום