קברי כלבים עתיקים בארץ ישראל

בישראל יש מספר אתרים בהם מצאו קברי כלבים עתיקים, רובם מתקופות שונות של ההיסטוריה, כולל תקופת המקרא, התקופה הרומית והתקופה הביזנטית. הקברים הללו, לעיתים קרובות, נחשפים במהלך חפירות ארכיאולוגיות. 

קברי כלבים ברחבי הארץ ובתילים 

כמה מהמקומות המוכרים בהם נמצאו קברי כלבים עתיקים כוללים: 

בנוסף נמצאו עוד קברי כלבים במספר תילים: 

תל חליפה (מרכז הארץ) - ברונזה מאוחרת, תל שובה (דרום הארץ) – ברזל, תל אבו-תלול (חבל תענך, צפון מזרח הארץ) – ברונזה מאוחרת, תל אום אל-עפיה (מזרח חופי הכנרת) – ברונזה מאוחרת, תל זכריה (מרכז הארץ) – ברונזה מאוחרת, תל אל-קאב (חופי ים המלח) – רומית ביזנטית 

בקרב הארכיאולוגים, קברי הכלבים מהווים לא רק עדות לקיום של חיות מחמד, אלא גם אינדיקציה לרגישות אנושית כלפי בעלי החיים. במיוחד בתקופות עתיקות, כאשר כלבים היו שותפים חשובים לציד ולשמירה על הרכוש, יש תיעוד לכך שהם קיבלו טיפול וקבורה דקדקנית, מה שמעיד על מעמדם הסוציולוגי והתרבותי. באופן כללי, תופעת קבורת בעלי חיים, ובמיוחד כלבים, הפכה לנושא מרתק לחקר תולדות יחסי האדם עם בעלי החיים. במהלך השנים, החפירות הארכיאולוגיות בשטחי ישראל חשפו את המנהגים השונים של קבורת בעלי חיים, ובעיקר כלבים, מה שמעיד על ההתפתחות של יחסים מורכבים עם בעלי חיים בתרבויות עתיקות. קבורה של כלבים לא רק מציינת את מעמדם כחיות מחמד, אלא גם כשותפים חשובים בחיי היומיום של בני האדם, במיוחד בהקשרים של שמירה, ציד וליווי. 

קברי כלבים בירושלים 

בירושלים נמצאו גם קברים של כלבים, במיוחד בהקשרים ארכיאולוגיים מתקופות שונות. כמו בשאר אתרי הארכיאולוגיה בארץ, גם בירושלים נמצאו ממצאים שמצביעים על קיום כלבים כחלק מהחיים החברתיים והתרבותיים של תושבי העיר, הן בתקופות המקרא והן בתקופות מאוחרות יותר כמו התקופה הרומית והביזנטית. כמו באתרים ארכיאולוגיים אחרים, כלבים נתפסים כחלק בלתי נפרד מהחיים החברתיים של התושבים, לא רק כחיות עבודה אלא גם כחיות מחמד או בעלי חיים עם קשרים דתיים וטקסיים. כלבים שימשו בשמירה ובציד, והיו עשויים להיקבר עם סממנים של כבוד, מה שמעיד על מערכת יחסית קרובה עם בני אדם. 

עיר דוד - החפירות בירושלים, במיוחד באזור עיר דוד ובסביבות הר הבית, גילו לא רק קברי כלבים, אלא גם שרידים ארכיאולוגיים שמצביעים על שימוש רחב יותר בחיות מחמד, כולל כלבים, כחלק מחיי היום-יום של תושבי ירושלים בתקופת המקרא (הממלכה המאוחדת). 

מערת בן הינום - בנוסף, בסביבות מערת בֶּן הֵינום נמצאו קברים של כלבים מהתקופה הרומית והביזטית לצד קברים של בני אדם, מה שמצביע על טקסים ושמירה על בעלי חיים גם במוות. קברי הכלבים בירושלים משקפים את השימוש בכלבים כחלק בלתי נפרד מהחיים החברתיים והתרבותיים של התושבים. הממצאים הללו מספקים מידע יקר ערך על ההתפתחות החברתית ויחסי האדם עם בעלי החיים בתקופות השונות של ירושלים. 

הכנסייה הסקוטית - מקום נוסף בו ידוע על קבר של שני כלבים נמצא בתוך הכנסייה הסקוטית אבל אלו קברים מתקופת המנדט. בחצר הכנסייה קבורים שני כלבי גישוש בריטים בשם ראב וברוס, שהיו שותפים מיוחדים במינם ללחימה שניהל הצבא הבריטי בארץ ישראל ונהרגו במהלך המרד הערבי בין השנים 1936-1939. 

בית הקברות לכלבים הגדול ביותר בארץ - אשקלון

אבל נראה שגולת הכותרת מבחינת קברי כלבים התגלתה באשקלון. בית הקברות לכלבים באתר הארכיאולוגי אשקלון הוא מקבץ של למעלה מאלף שלדי כלבים מהתקופה הפרסית בארץ ישראל. בתי קברות עתיקים לכלבים הם אתרים ארכאולוגיים, בעיקר בארצות המזרח הקרוב, שנמצאו בהם גופות כלבים שנקברו בצורה מכובדת. לרוב השלדים מצביעים על קבורת הכלבים כשהם על צידם, כשבכל בור ישנו לרוב רק כלב אחד. קברים אלה שונים מאתרים אחרים שנמצאו בהם עצמות כלבים עתיקות במצבורי אשפה. בתי קברות דומים התגלו גם בערים אשדוד בישראל, צידון וביירות בלבנון, ובכמה מקומות נוספים, אך בהם התגלו רק שלדים בודדים של כלבים. חלק מהשלדים הם בעלי שלד מלא וחלקם בעלי שלד חלקי. בית קברות זה נחשב לייחודי על ידי חוקרים רבים בשל הצורה המכובדת והמסודרת בה הכלבים נקברו, ובשל הכמות האדירה של הגופות שנקברו באותו אתר. כיום לא ניתן לראות שרידים בשטח. בית הקברות תוארך כאמור על ידי החוקרים לתקופה הפרסית, שנת 500 לפנה"ס לערך. בין הממצאים ניתן למצוא קברים של כלבים שנקברו ונמצאו כשהונחו במכוון על צידם כשהרגליים שלהם מסודרות והזנב מקופל סביב הגפיים האחוריות. לאחר מכן כוסתה כל גופה באדמה, כשלא נמצאו חפצים אחרים קבורים עמם. טרם הבינו מדוע הכלבים מתו ומדוע נקברו. מדובר על כמות של מעל ל-1,000 כלבים שמתו בתקופה קצרה של כ- 50 עד 100 שנים בלבד. אמנם לא נמצאו סימנים לטראומה גופנית על העצמות או להרג המוני של הכלבים, כמו גם שלא ידוע על מגפה שהתרחשה באותה תקופה ואזור, אך גם אין סימנים לקבורה טקסית או להקרבה. השערה אחרת שלא דנו בה ארוכות היא על תמותה טבעית. ייתכן שבתקופה בה עוד לא היו וטרינרים ולא ידעו לרפא חיות, כמו גם פעמים רבות אנשים שחיו בתרבות שאהדה וכיבדה כלבים, פשוט נהגו לקבור בצורה נאותה את הכלבים שמתו. השערה זו אפשרית במיוחד כשלוקחים בחשבון את פיזור השלדים, שרובם היו גורים, אחריהם היו המבוגרים ורק לבסוף הבוגרים הצעירים. גם בטבע אחוזי ההישרדות של גורים היא לרוב הקטנה ביותר, משום שהם הפגיעים והחלשים ביותר, וכך גם המבוגרים ביותר 

קישור לכתבה - תעלומת בית הקברות הגדול לכלבים באשקלון

סיכום 

ניתן לראות שבתקופות שונות אנשים נהגו לקבור כלבים מכיוון שהם היו חלק ממרקם החיים של בני האדם. צורת הכלבים מרמזת לעיתים על הכבוד הרב שניתן לכלבים ע"י האנשים בתקופות השונות.