תזוזת הלוח האפריקאי צפונה נמשכת גם בימינו, וקיימת סבירות גבוהה שמצר גיברלטר ייסגר שנית גם בעתיד. אם התנאים האקלימיים באגן הים התיכון לא ישתנו עד אז, סגירת המצר עלולה לגרום להתייבשות הים התיכון, אלא אם כן תזוזת הלוח הערבי תפער פתח רחב בחיבור עם ים סוף.
- האירוע המסיני הוא אירוע גאולוגי שבמהלכו נסגר מיצר גיברלטר לזרימת מים, וכתוצאה מכך התייבש הים התיכון כמעט לחלוטין. האירוע התרחש לפני כ-6 מיליוני שנים. בעקבות ההתייבשות נותרו מהים התיכון מספר אגמי מלח רדודים שהושקעו בהם מינרלים אופייניים, דוגמת גבס והליט.
- האירוע נקרא על שם העיר מסינה בסיציליה שבקרבתה נמצאו סלעי משקע המעידים על קיום אגמים מלוחים בתקופה זו. קידוחים בקרקעית הים התיכון ומדידות סייסמולוגיות מספקים עדויות חד-משמעיות לקיומו של האירוע המסיני.
- ללא קישור מימי לאוקיינוס האטלנטי מתקיים בים התיכון מאזן מים שלילי, כלומר קצב ההתאדות גבוה מקצב כניסת המים המתוקים לתוכו. הדבר נובע מכך שהים התיכון שוכן באזור אקלימי חם ויבש למדי (אקלים ים תיכוני) וכמות המשקעים שיורדים עליו איננה גדולה. גם ספיקת הנהרות שנשפכים לים התיכון, במיוחד אלו שמגיעים מאפריקה, נמוכה למדי. הקישור לאוקיינוס האטלנטי באמצעות מצר גיברלטר שומר על גובה פני ים השווה לזה של האוקיינוסים. עם זאת, קצב ההתאדות הגבוה גורם למליחות מי ים גבוהה בים התיכון יחסית למליחות הממוצעת באוקיינוסים.
- הלוח האפריקאי מתקרב ללוח האירו-אסיאתי כחלק מתהליכי טקטוניקת הלוחות במהלך עשרות מיליוני השנים האחרונות. באזור מצר גיברלטר, החלקים היבשתיים של הלוחות כבר כמעט נוגעים האחד בשני מזה מספר מיליוני שנים. תזוזות טקטוניות מקומיות יחד עם ירידת גובה פני המים באוקיינוסים כתוצאה מהצטברות קרח בקרחונים ככל הנראה גרמו לסגירה חלקית של מצר גיברלטר לפני 5.96 מיליוני שנים, מה שמכונה האירוע המסיני. בעקבות הסגירה החלקית ירד גובה פני המים בים התיכון במאות מטרים, וריכוז המלח בו עלה מאד.
- ניתוק מוחלט של הקשר לאוקיינוס האטלנטי התרחש לפני כ-5.8 מיליוני שנים. בעקבות המשך ההתייבשות, כל שנותר מהים התיכון בשיא האירוע היו מספר אגמי מלח. מפת סלעי המשקע מתחת לקרקעית הים התיכון ועל חופיו מצביעה על קיומם של ארבעה אגמי מלח רחבי ידיים בתקופה זו ועוד מספר גדול של אגמים קטנים. חופי האגמים האלו נמצאו בעומק כמה ק"מ מתחת לפני הים באוקיינוסים. לצורך השוואה, חוף ים המלח, המקום הנמוך בעולם נמצא כ-424 מטר מתחת לגובה פני הים.
- שינויי גובה משמעותיים שכאלה גרמו לשינויים דרסטיים בטמפרטורה. מפל הטמפרטורה באוויר יבש, כפי שהיה כנראה באזור הים התיכון, הוא קרוב ל- 10°C לכל קילומטר. בעומק של 4 קילומטר, שינויי האקלים יכולים להגיע לעד 40°C מעל לטמפרטורה בגובה פני הים. מסיבה זו נראה כי הטמפ' הגיעה עד ל-80°C באזורים העמוקים ביותר שהתייבשו.
- סלעי המשקע שהושקעו באגמי המלח היו גבס ומלח בישול המורכב מהמינרל הליט. ניתן למצוא אותם כיום בקידוחים עמוקים מתחת לקרקעית הים התיכון. מדידות של החזרת גלים סייסמיים משכבה שמצויה מתחת לקרקעית הים התיכון סיפקה עדות מוקדמת לקיום הסלעים הללו עוד ב-1961. הקידוחים הראשונים שסיפקו ראיות חד-משמעיות לעבר הגאולוגי של הים התיכון בסוף תקופת המיוקן נעשו ב-1970.
- בעת האירוע המסיני התחתרו הנהרות לעומק של קילומטרים מתחת למפלס הנוכחי שלהם, ויצרו קניונים שגובה קירותיהם עמד על מספר קילומטרים. קניונים קדומים כאלו התגלו מתחת לנהר הנילוס, נהר האברו, ונהר הפו. סלעי משקע אופייניים לנהרות שמעידים על קניונים נוספים התגלו בסוריה ובא"י. כך למשל, עומקו של קניון באר שבע-עזה שכיום קבור מתחת לפני הקרקע, הגיע ל-1.5 ק"מ במוצאו.
- שיא האירוע המסיני, שבמהלכו היה נתק מוחלט בין האוקיינוס האטלנטי לים התיכון, נמשך כ-300 אלף שנים. האירוע הסתיים לפני 5.33 מיליוני שנים. מבחינה גאולוגית מציין סיומו של האירוע המסיני את סיום תקופת המיוקן ותחילת תקופת הפליוקן. בתקופה זו האקלים הפך לחם וגשום יותר, הקרחונים נמסו חלקית וגובה פני המים באוקיינוס האטלנטי עלה. ככל הנראה, התרחשה גם תזוזה טקטונית מקומית ומצר גיברלטר נפתח מחדש. קיימות הערכות שונות לגבי קצב המילוי של הים התיכון. יש המעריכים שהוא התמלא תוך פרק זמן קצר של כ-100 שנים בלבד. אם הערכה זו נכונה, ספיקת המים דרך המצר בעת המילוי הייתה כ-950,000 מטר מעוקב לשנייה, בערך פי 400 מספיקת מפלי ניאגרה כיום.
הערות